רגע, אני כאן! פרק ראשון

לפני שנה לערך, אמצע 2024, הכל התפוצץ. הצפה גדולה, משבר תהומי. עד אז, לא הרגשתי את עצמי או את מה שעברתי, עברנו כולנו. ...

חמש שנים אחורה, פברואר 2020;

שמועות נפוצו בעולם על נגיף מסתורי, לא ברור, משתק את המזרח הרחוק. מישהו בסין, אכל עטלף. הזיה גדולה. מה בין זה לחיינו? בישראל הקטנה, מסתבר, מישהו לקח את הענין הזה ממש ברצינות- זה קרה ביום שחזרו כמה בני אנוש ממדינות אסיה לישראל, נבדקו ונטען שהם נדבקו בנגיף הקורונה, בשמו המקצועי covid19. מכאן, גם בישראל החל כדור השלג להתגלגל, ללא שליטה, וללא ידיעה של התמונה הגדולה. את התוצאות של הסאגה הזו- רק ההיסטוריה והשמים ישפטו. 

באשר לי- יום לפני שהחיים התהפכו על כולנו, חייתי את החיים במלואם, על 300 קמ"ש בסל"ד גבוה , בלי מרווחים, בלי הפסקות ובלי עצירות- 3 משמרות על מלא- בבוקר עבודה במשרה מלאה, אחהצ ילדים, הסעות, חוגים חברים, הרדמה. ערב – בשארית כוחותיי, יחס לבן הזוג, פעם באף פעם יוצאים ביחד, פה קובעת עם חברה, שם לוקחת את עצמי להליכה. הרבה דברים שנכחו בחיי פסקו ונגדעו , בלי שימת לב – סרטים, הצגות, בינג'ים של סדרות, שוטטות בלי תכלית ובעיקר-לא היה לי רגע לעצמי.